<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני עדות סימן ה'</h1>
<h2>דף מג.</h2>
אלו השאלות שאלו בני היצהר ר' אושעיה ב"ר משה זצ"ל ור' יוסף ב"ר אבא מרי ז"ל. שאלה מה שנמצא בירוש' [כתובות פי"א ה"ה] ראובן שכתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמ' פסול ואמ' ר' אלעזר מתני' מסייע ליה לר' יוחנן כו', ואיכא לעיוני דהא קי"ל בפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ד ע"ב] דבתרי גופי פלגינן דבורא כדרבא דאמ' פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפי' להרגו, והכא א"ר יוחנן פסול, והא תרי גופי נינהו, וה"ר יהודה ב"ר ברזילי ז"ל כתב בהלכות שלו, שנשאל רבי' האיי גאון ז"ל, ראובן דגבי שמעון כשר לעדות ויש לשמעון יורשים מהם קרובים ומהם רחוקים, וצוה שמעון צואה לאחרים בפני ראובן ולוי ויהודה ושלשתן נתכוונו לעדות ביחד, וטענו היורשים כלם כי עדות זו בטלה והשטר שנכתב בענינה פסול מפני שראובן למקצתן אינו ראוי לעדות, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כלה והנטפל לקרוב או לפסול אף הוא פסול, ולוי ויהודה אמרו כיון שהעדות לגבי שמעון והיה ראובן לגביה בר עדות לכך נטפל לו, ולא עוד שהרי הוא מקובלת על מקצתן ולפיכך לא דקדקנו בדבר, ואף לא נראה לנו באותה עת שעדותו בטלה ולא נתכווננו להטפל אלא עם כשר, ילמדנו אדוננו גאון יחי לעד אם יש בדברי היורשין ממש אם לאו, להסיר הספק מלב קצת התלמידים, ואם אין עם ראובן אלא עד אחד דינא מאי, ילמדנו רבינו שורת הדין היאך, כך ראינו כי רחוקים הרבה דברי היורשים שרוצין לבטל העדות של ראובן ואין בדבריהם ממש כל עיקר, כי עדות ראובן על עדות שיש בו ראיה למי שהוא כשר להם לעדות, ויש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ועיקר העדות על מי שהוא כשר, ודאי אין עדותו של ראובן מתקיימת אלא למי שהוא כשר לו ואין נפסל השטר משום שיש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ונאמן לומ' שלא נתכוון אלא למי שהוא כשר להם, ועיקר דבר זה אפי' בזמן שלא היה בשטר מי שהעד כשר לו, חלוקת ר' יוסי ור' דתנן [מכות ה' ע"ב] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו' א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר, ר' אומ' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם כו', והכי קאמ' ר' דאפי' בדיני נפשות לא מפסיל אלא בתר דקיימא מילתא בלא ספק דלאסהודי קא אתו ואמרי תרויהו דלאסהודי אתינן ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, נתברר שאין פוסלין את העדות עד שיודע שבאו להעיד ושהאחרים הכשרי' נטפלו להם ובאו עמהם להעיד, והחתומי' על השטר, כבר נאמרה משנה ברורה בתוספ[תא] בסוף בבא בתרא [פי"א ה"ו] דנזיקין, שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובי' או פסולים יתקיים עדות בשאר, דאלמ' לא מפסיל אלא מאן דאתברר עליה דנטפל לפסולי', ודקאמ' בשאלתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לאו כי האי מילתא היא, אלא עיקר דילה [ב"ק ע"ב ע"ב] גנב על פי שנים וטבח ומכר כו', אתמר עד זומם אביי אמ' למפרע כו', ואמרי' לימא כתנאי, ומסקנא נתברר דקא מפלגי בתוך כדי דבור ובהא שהעדים כשרים ולא הוזמו על כלה ועדותן למי שהם כשרים ולמי שהם פסולין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' לר' יוסי כו', עד כל מקום הלכתא כאביי, ולא דמיא להא שאלתא, ולענין מה ששאלתם שאם אין לראובן אלא עד אחד מאי, נתברר לנו מה שהוצרך לכם שכבר ידוע שראובן לגביה קרוב דיליה כמאן דליתיה דאמי ואין לקרוב ההוא אלא עד אחד בלבד ואין עדות מתקיימת בעד אחד בלבד, אבל הרחוקים מן ראובן יש להם שני עדים ראובן והאחר שעמו, ומן העקר הזה אמ' רבא [סנהדרין י' ע"א] פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה דבתרי גופי פלגינן דבורא, אלו דברי רבינו האיי גאון ז"ל, וצריך לנו נגר והולם להולמם וליישבן שתיהן דלא ליקשו אהדדי, וגם דברי הירושלמי לא נמצא בתלמוד שלנו.
תשובה מה ששאלתם על שכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכותיו, כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסול ריש לקיש אמ' כשר, ואמ' ר' אלעזר מתניתא מסייע ליה לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו', וקשיא לכו אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי מדאמ' רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרגה, שאלה זו היום כשלשים וחמש שנה שזה הדין אירע בעירנו, ושמעתי מאנשים מפולפלים שהיו מקשין זו הקושיא אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי, ואיני יודע איך נגמר הדין כי ילד הייתי באותו פרק ולא הייתי משמש לפני זקנים, ועתה עיינתי בדבר להגיד לפניכם מיעוט שכלי, דעו כי בחמשה מקומות בתלמוד מביא זה הדבר דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, האחד, [סנהדרין ט' ע"ב] לרצונו רשע הוא כו' רבא אמ' קרוב אדם אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. השני, מפלוני בא על אשתי דאמרי' אדם קרוב אצל אשתו ומצטרפין הוא ואחר להרגו אבל לא להרגה, השלישי, ביבמות בפ' כיצד אשת אחיו [כ"ה ע"א], המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומ' הרגתיו לא תנשא הרגנוהו תנשא, ומצינן בגמ' לתנא קמא דאמ' הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא ואמאי רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ומסקנא דטעמא דרבנן כדרבא דאמ' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, והרביעי, בכתובות בפ' האשה שנתארמלה [י"ח ע"ב], העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים, ואמ' ריש לקיש לא שאנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מ"ט אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, החמישי, במעשה דבר בנתוס [סנהדרין כ"ה ע"א] דכי אמ' לדידי אוזפן ברביתא אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, הרי אלו חמשה מקומות שאנו אומרים אין אדם משים עצמו רשע, וצריכין אנו לפרשם וליישבם כדי שיבאו כלם לטעם אחד, ויש מי שמפ' גבי פלוני רבעו לרצונו אין אדם משי' עצמו רשע ואע"פ שאמ' לרצונו, לאנסו רצה לומ', וגבי פלוני בא על אשתי נמי אין אדם משים אשתו רשעה, ולאנסה רצה לומ', וגבי הרגתיו, נמי הרגנוהו רצה לומ', ובאלו השלשה מקומו' עדין עדותן קיימת, ומעשה דבר בנתוס נמי עדותו קיימת, אבל כשבא לפרש זה המפרש כמו כן אע"פ שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון, מחמת נפשות רצה לומ', הרי אין עדותן קיימת והשטר אינו כלום, וזה הפי' אינו שוה ונכון לכל החמשה דברים אלו, אבל נראה לנו שכך פירושו של דבר, כלומ' אין אדם משים עצמו רשע, וזה הדבר לא נקבל ממנו כי בעל דין הוא לזה הדבר ובעל דין אינו בר עדות, הילכך גבי עדות חתימתם נקבל מהם אבל במה שמעידין על עצמם שאנוסין היו מחמת ממון לא נקבל מהם, וגבי רבעו לרצונו לא נקבל ממנו, וגבי הרגתיו נמי אנו מקבלין עדותו שבעלה של זו מת הוא אבל לא נקבל ממנו ממה שאומ' אני הרגתיו, כי לעצמו בעל דין הוא ואינו נקרא עד, כדאמרי' במסכת מכות [ו' ע"א] אלא מעתה הורג ורובע יציל, א"ל עליך אמ' קרא יקום דבר, במקיימי דבר הכתו' מדבר, כלומ' בעל דין הוא, ואין בעל דין נקר' עד שנאמ' בו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמו שאנו אומרים בשאר קרובים, ומסייע נמי הא מילתא מהא דאמרי' בפ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] שותפין מעידין זה על זה, אמאי נוגעין בעדותן הן, דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ותו אמרי' נמי אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר, ופרכי' וליסלקו בתרי מינייהו כו', ואנו רגילין להקשות על דבר זה ולומ' והלא גבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות [שם קכ"ח ע"א] והכא תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, והייתי אני מתרץ הקושיא זו דלא דאמי בעל דין לעדות קרובים, כי זה בעל דין מעולם לא היה עד אלא עכשו כשסלק את עצמו נעשה עד מתחלה, ודמיא למאי דאמרי' [מכות שם] יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר, זה התירוץ היה בידי מהיום שלשים שנה, והיום כחצי שנה בא לידי פירוש מרבנא יוסף הלוי ז"ל שפירש כזה הענין, וזה טופס פירושו, שותפין מעידין זה על זה דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ואי קשיא לך הא דאמרי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול, ה"מ הוא דאתא ליה מחמת קריבות או גזלנות דהויא ליה ההוא פסלנות בגופיה דהאי סהדא, אבל היכא דלית ביה פסלות לא מחמת קריבות ולא מחמת גזלנות אלא מחמת דמטי ליה מסהדותיה הנאה הוא דלא מקבלין מיניה ההוא סהדות', כי מדחיא ההוא הנאה מיניה מקבלין סהדותיה, וטעמא דמילתא, משום דמאן דמטי ליה הנאה מסהדותיה לאו בר עדות הוא כלל להא מילתא, דהא ודאי לא מסהיד איניש לנפשיה, וליכא עליה שם עד כלל, דהא על פי שנים עדים יקום דבר אמ' רחמנא, אלמא איניש לגבי נפשיה ליכא עליה שם עד כלל כי היכי דתהוי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, אבל לגבי קריבות וגזלנות כיון דגופא אחרינא הוא דלא חזי לאסהודי עד פסול מקרי, הילכך אע"ג דאדחי ההוא קריבות או גזלנות תחלתו בפסלות הוי ולא הוי סהדותא, זה פי' רבנא יוסף הלוי זצ"ל, וקרוב הוא לפירוש שלנו, על כן לפי עניות דעתי להכי אמרי' פלגי' [דבוריה] גבי אין אדם משים עצמו רשע, דבעל דין הוא ומה שמעיד אין נקרא עדות והוה ליה כמאן דלא אסהיד כלל על נפשיה, אבל גבי קרובים לזה ורחוקים לזה איכא שם עדות עליהם ודמיא למאי דאמרי' במתני' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ודעתי מתישבת על זה הענין.
וטופס התשובה של רבי' האיי גאון ז"ל נראה לי שיש בה שבושים הרבה שהסופרים שבשוה, אבל עיקר הדין הוא על נכון כמו שפסק, כי בודאי לא אמרי' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא בזמן שכוונתן להעיד ודעת הרחוקים להצטרף שיודעין שהוא קרוב או פסול ורוצים להצטרף עמו ולהעיד, אבל ראובן לא היה יודע בקריבות כלל, והירושלמי שאמ' פסול, בדאמרי לאסהודי אתינן, ולא קשיא מידי כלל, ויש מן הגאונים שהכשיר בשטר קרוב בתחלה ובסוף ופוסל באמצע, דבתחלה איכא למימ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה [גיטין י' ע"ב], ולבסוף נמי דילמא בתר דחתמו כל הכשרים חתם זה הקרוב שלא מדעתם, אבל באמצע כשר ופסול וכשר ליכא למתלא ביה ופסול השטר, ואיכ' מאן דאמ' דאפי' באמצע איכא למימר רווחא שבק.
<h2>דף קכח.</h2>
אלו השאלות שאלו בני היצהר ר' אושעיה ב"ר משה זצ"ל ור' יוסף ב"ר אבא מרי ז"ל. שאלה מה שנמצא בירוש' [כתובות פי"א ה"ה] ראובן שכתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמ' פסול ואמ' ר' אלעזר מתני' מסייע ליה לר' יוחנן כו', ואיכא לעיוני דהא קי"ל בפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ד ע"ב] דבתרי גופי פלגינן דבורא כדרבא דאמ' פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפי' להרגו, והכא א"ר יוחנן פסול, והא תרי גופי נינהו, וה"ר יהודה ב"ר ברזילי ז"ל כתב בהלכות שלו, שנשאל רבי' האיי גאון ז"ל, ראובן דגבי שמעון כשר לעדות ויש לשמעון יורשים מהם קרובים ומהם רחוקים, וצוה שמעון צואה לאחרים בפני ראובן ולוי ויהודה ושלשתן נתכוונו לעדות ביחד, וטענו היורשים כלם כי עדות זו בטלה והשטר שנכתב בענינה פסול מפני שראובן למקצתן אינו ראוי לעדות, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כלה והנטפל לקרוב או לפסול אף הוא פסול, ולוי ויהודה אמרו כיון שהעדות לגבי שמעון והיה ראובן לגביה בר עדות לכך נטפל לו, ולא עוד שהרי הוא מקובלת על מקצתן ולפיכך לא דקדקנו בדבר, ואף לא נראה לנו באותה עת שעדותו בטלה ולא נתכווננו להטפל אלא עם כשר, ילמדנו אדוננו גאון יחי לעד אם יש בדברי היורשין ממש אם לאו, להסיר הספק מלב קצת התלמידים, ואם אין עם ראובן אלא עד אחד דינא מאי, ילמדנו רבינו שורת הדין היאך, כך ראינו כי רחוקים הרבה דברי היורשים שרוצין לבטל העדות של ראובן ואין בדבריהם ממש כל עיקר, כי עדות ראובן על עדות שיש בו ראיה למי שהוא כשר להם לעדות, ויש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ועיקר העדות על מי שהוא כשר, ודאי אין עדותו של ראובן מתקיימת אלא למי שהוא כשר לו ואין נפסל השטר משום שיש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ונאמן לומ' שלא נתכוון אלא למי שהוא כשר להם, ועיקר דבר זה אפי' בזמן שלא היה בשטר מי שהעד כשר לו, חלוקת ר' יוסי ור' דתנן [מכות ה' ע"ב] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו' א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר, ר' אומ' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם כו', והכי קאמ' ר' דאפי' בדיני נפשות לא מפסיל אלא בתר דקיימא מילתא בלא ספק דלאסהודי קא אתו ואמרי תרויהו דלאסהודי אתינן ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, נתברר שאין פוסלין את העדות עד שיודע שבאו להעיד ושהאחרים הכשרי' נטפלו להם ובאו עמהם להעיד, והחתומי' על השטר, כבר נאמרה משנה ברורה בתוספ[תא] בסוף בבא בתרא [פי"א ה"ו] דנזיקין, שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובי' או פסולים יתקיים עדות בשאר, דאלמ' לא מפסיל אלא מאן דאתברר עליה דנטפל לפסולי', ודקאמ' בשאלתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לאו כי האי מילתא היא, אלא עיקר דילה [ב"ק ע"ב ע"ב] גנב על פי שנים וטבח ומכר כו', אתמר עד זומם אביי אמ' למפרע כו', ואמרי' לימא כתנאי, ומסקנא נתברר דקא מפלגי בתוך כדי דבור ובהא שהעדים כשרים ולא הוזמו על כלה ועדותן למי שהם כשרים ולמי שהם פסולין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' לר' יוסי כו', עד כל מקום הלכתא כאביי, ולא דמיא להא שאלתא, ולענין מה ששאלתם שאם אין לראובן אלא עד אחד מאי, נתברר לנו מה שהוצרך לכם שכבר ידוע שראובן לגביה קרוב דיליה כמאן דליתיה דאמי ואין לקרוב ההוא אלא עד אחד בלבד ואין עדות מתקיימת בעד אחד בלבד, אבל הרחוקים מן ראובן יש להם שני עדים ראובן והאחר שעמו, ומן העקר הזה אמ' רבא [סנהדרין י' ע"א] פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה דבתרי גופי פלגינן דבורא, אלו דברי רבינו האיי גאון ז"ל, וצריך לנו נגר והולם להולמם וליישבן שתיהן דלא ליקשו אהדדי, וגם דברי הירושלמי לא נמצא בתלמוד שלנו.
תשובה מה ששאלתם על שכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכותיו, כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסול ריש לקיש אמ' כשר, ואמ' ר' אלעזר מתניתא מסייע ליה לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו', וקשיא לכו אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי מדאמ' רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרגה, שאלה זו היום כשלשים וחמש שנה שזה הדין אירע בעירנו, ושמעתי מאנשים מפולפלים שהיו מקשין זו הקושיא אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי, ואיני יודע איך נגמר הדין כי ילד הייתי באותו פרק ולא הייתי משמש לפני זקנים, ועתה עיינתי בדבר להגיד לפניכם מיעוט שכלי, דעו כי בחמשה מקומות בתלמוד מביא זה הדבר דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, האחד, [סנהדרין ט' ע"ב] לרצונו רשע הוא כו' רבא אמ' קרוב אדם אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. השני, מפלוני בא על אשתי דאמרי' אדם קרוב אצל אשתו ומצטרפין הוא ואחר להרגו אבל לא להרגה, השלישי, ביבמות בפ' כיצד אשת אחיו [כ"ה ע"א], המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומ' הרגתיו לא תנשא הרגנוהו תנשא, ומצינן בגמ' לתנא קמא דאמ' הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא ואמאי רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ומסקנא דטעמא דרבנן כדרבא דאמ' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, והרביעי, בכתובות בפ' האשה שנתארמלה [י"ח ע"ב], העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים, ואמ' ריש לקיש לא שאנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מ"ט אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, החמישי, במעשה דבר בנתוס [סנהדרין כ"ה ע"א] דכי אמ' לדידי אוזפן ברביתא אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, הרי אלו חמשה מקומות שאנו אומרים אין אדם משים עצמו רשע, וצריכין אנו לפרשם וליישבם כדי שיבאו כלם לטעם אחד, ויש מי שמפ' גבי פלוני רבעו לרצונו אין אדם משי' עצמו רשע ואע"פ שאמ' לרצונו, לאנסו רצה לומ', וגבי פלוני בא על אשתי נמי אין אדם משים אשתו רשעה, ולאנסה רצה לומ', וגבי הרגתיו, נמי הרגנוהו רצה לומ', ובאלו השלשה מקומו' עדין עדותן קיימת, ומעשה דבר בנתוס נמי עדותו קיימת, אבל כשבא לפרש זה המפרש כמו כן אע"פ שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון, מחמת נפשות רצה לומ', הרי אין עדותן קיימת והשטר אינו כלום, וזה הפי' אינו שוה ונכון לכל החמשה דברים אלו, אבל נראה לנו שכך פירושו של דבר, כלומ' אין אדם משים עצמו רשע, וזה הדבר לא נקבל ממנו כי בעל דין הוא לזה הדבר ובעל דין אינו בר עדות, הילכך גבי עדות חתימתם נקבל מהם אבל במה שמעידין על עצמם שאנוסין היו מחמת ממון לא נקבל מהם, וגבי רבעו לרצונו לא נקבל ממנו, וגבי הרגתיו נמי אנו מקבלין עדותו שבעלה של זו מת הוא אבל לא נקבל ממנו ממה שאומ' אני הרגתיו, כי לעצמו בעל דין הוא ואינו נקרא עד, כדאמרי' במסכת מכות [ו' ע"א] אלא מעתה הורג ורובע יציל, א"ל עליך אמ' קרא יקום דבר, במקיימי דבר הכתו' מדבר, כלומ' בעל דין הוא, ואין בעל דין נקר' עד שנאמ' בו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמו שאנו אומרים בשאר קרובים, ומסייע נמי הא מילתא מהא דאמרי' בפ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] שותפין מעידין זה על זה, אמאי נוגעין בעדותן הן, דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ותו אמרי' נמי אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר, ופרכי' וליסלקו בתרי מינייהו כו', ואנו רגילין להקשות על דבר זה ולומ' והלא גבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות [שם קכ"ח ע"א] והכא תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, והייתי אני מתרץ הקושיא זו דלא דאמי בעל דין לעדות קרובים, כי זה בעל דין מעולם לא היה עד אלא עכשו כשסלק את עצמו נעשה עד מתחלה, ודמיא למאי דאמרי' [מכות שם] יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר, זה התירוץ היה בידי מהיום שלשים שנה, והיום כחצי שנה בא לידי פירוש מרבנא יוסף הלוי ז"ל שפירש כזה הענין, וזה טופס פירושו, שותפין מעידין זה על זה דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ואי קשיא לך הא דאמרי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול, ה"מ הוא דאתא ליה מחמת קריבות או גזלנות דהויא ליה ההוא פסלנות בגופיה דהאי סהדא, אבל היכא דלית ביה פסלות לא מחמת קריבות ולא מחמת גזלנות אלא מחמת דמטי ליה מסהדותיה הנאה הוא דלא מקבלין מיניה ההוא סהדות', כי מדחיא ההוא הנאה מיניה מקבלין סהדותיה, וטעמא דמילתא, משום דמאן דמטי ליה הנאה מסהדותיה לאו בר עדות הוא כלל להא מילתא, דהא ודאי לא מסהיד איניש לנפשיה, וליכא עליה שם עד כלל, דהא על פי שנים עדים יקום דבר אמ' רחמנא, אלמא איניש לגבי נפשיה ליכא עליה שם עד כלל כי היכי דתהוי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, אבל לגבי קריבות וגזלנות כיון דגופא אחרינא הוא דלא חזי לאסהודי עד פסול מקרי, הילכך אע"ג דאדחי ההוא קריבות או גזלנות תחלתו בפסלות הוי ולא הוי סהדותא, זה פי' רבנא יוסף הלוי זצ"ל, וקרוב הוא לפירוש שלנו, על כן לפי עניות דעתי להכי אמרי' פלגי' [דבוריה] גבי אין אדם משים עצמו רשע, דבעל דין הוא ומה שמעיד אין נקרא עדות והוה ליה כמאן דלא אסהיד כלל על נפשיה, אבל גבי קרובים לזה ורחוקים לזה איכא שם עדות עליהם ודמיא למאי דאמרי' במתני' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ודעתי מתישבת על זה הענין.
וטופס התשובה של רבי' האיי גאון ז"ל נראה לי שיש בה שבושים הרבה שהסופרים שבשוה, אבל עיקר הדין הוא על נכון כמו שפסק, כי בודאי לא אמרי' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא בזמן שכוונתן להעיד ודעת הרחוקים להצטרף שיודעין שהוא קרוב או פסול ורוצים להצטרף עמו ולהעיד, אבל ראובן לא היה יודע בקריבות כלל, והירושלמי שאמ' פסול, בדאמרי לאסהודי אתינן, ולא קשיא מידי כלל, ויש מן הגאונים שהכשיר בשטר קרוב בתחלה ובסוף ופוסל באמצע, דבתחלה איכא למימ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה [גיטין י' ע"ב], ולבסוף נמי דילמא בתר דחתמו כל הכשרים חתם זה הקרוב שלא מדעתם, אבל באמצע כשר ופסול וכשר ליכא למתלא ביה ופסול השטר, ואיכ' מאן דאמ' דאפי' באמצע איכא למימר רווחא שבק.
<h2>דף קלד:</h2>
אלו השאלות שאלו בני היצהר ר' אושעיה ב"ר משה זצ"ל ור' יוסף ב"ר אבא מרי ז"ל. שאלה מה שנמצא בירוש' [כתובות פי"א ה"ה] ראובן שכתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמ' פסול ואמ' ר' אלעזר מתני' מסייע ליה לר' יוחנן כו', ואיכא לעיוני דהא קי"ל בפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ד ע"ב] דבתרי גופי פלגינן דבורא כדרבא דאמ' פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפי' להרגו, והכא א"ר יוחנן פסול, והא תרי גופי נינהו, וה"ר יהודה ב"ר ברזילי ז"ל כתב בהלכות שלו, שנשאל רבי' האיי גאון ז"ל, ראובן דגבי שמעון כשר לעדות ויש לשמעון יורשים מהם קרובים ומהם רחוקים, וצוה שמעון צואה לאחרים בפני ראובן ולוי ויהודה ושלשתן נתכוונו לעדות ביחד, וטענו היורשים כלם כי עדות זו בטלה והשטר שנכתב בענינה פסול מפני שראובן למקצתן אינו ראוי לעדות, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כלה והנטפל לקרוב או לפסול אף הוא פסול, ולוי ויהודה אמרו כיון שהעדות לגבי שמעון והיה ראובן לגביה בר עדות לכך נטפל לו, ולא עוד שהרי הוא מקובלת על מקצתן ולפיכך לא דקדקנו בדבר, ואף לא נראה לנו באותה עת שעדותו בטלה ולא נתכווננו להטפל אלא עם כשר, ילמדנו אדוננו גאון יחי לעד אם יש בדברי היורשין ממש אם לאו, להסיר הספק מלב קצת התלמידים, ואם אין עם ראובן אלא עד אחד דינא מאי, ילמדנו רבינו שורת הדין היאך, כך ראינו כי רחוקים הרבה דברי היורשים שרוצין לבטל העדות של ראובן ואין בדבריהם ממש כל עיקר, כי עדות ראובן על עדות שיש בו ראיה למי שהוא כשר להם לעדות, ויש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ועיקר העדות על מי שהוא כשר, ודאי אין עדותו של ראובן מתקיימת אלא למי שהוא כשר לו ואין נפסל השטר משום שיש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ונאמן לומ' שלא נתכוון אלא למי שהוא כשר להם, ועיקר דבר זה אפי' בזמן שלא היה בשטר מי שהעד כשר לו, חלוקת ר' יוסי ור' דתנן [מכות ה' ע"ב] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו' א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר, ר' אומ' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם כו', והכי קאמ' ר' דאפי' בדיני נפשות לא מפסיל אלא בתר דקיימא מילתא בלא ספק דלאסהודי קא אתו ואמרי תרויהו דלאסהודי אתינן ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, נתברר שאין פוסלין את העדות עד שיודע שבאו להעיד ושהאחרים הכשרי' נטפלו להם ובאו עמהם להעיד, והחתומי' על השטר, כבר נאמרה משנה ברורה בתוספ[תא] בסוף בבא בתרא [פי"א ה"ו] דנזיקין, שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובי' או פסולים יתקיים עדות בשאר, דאלמ' לא מפסיל אלא מאן דאתברר עליה דנטפל לפסולי', ודקאמ' בשאלתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לאו כי האי מילתא היא, אלא עיקר דילה [ב"ק ע"ב ע"ב] גנב על פי שנים וטבח ומכר כו', אתמר עד זומם אביי אמ' למפרע כו', ואמרי' לימא כתנאי, ומסקנא נתברר דקא מפלגי בתוך כדי דבור ובהא שהעדים כשרים ולא הוזמו על כלה ועדותן למי שהם כשרים ולמי שהם פסולין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' לר' יוסי כו', עד כל מקום הלכתא כאביי, ולא דמיא להא שאלתא, ולענין מה ששאלתם שאם אין לראובן אלא עד אחד מאי, נתברר לנו מה שהוצרך לכם שכבר ידוע שראובן לגביה קרוב דיליה כמאן דליתיה דאמי ואין לקרוב ההוא אלא עד אחד בלבד ואין עדות מתקיימת בעד אחד בלבד, אבל הרחוקים מן ראובן יש להם שני עדים ראובן והאחר שעמו, ומן העקר הזה אמ' רבא [סנהדרין י' ע"א] פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה דבתרי גופי פלגינן דבורא, אלו דברי רבינו האיי גאון ז"ל, וצריך לנו נגר והולם להולמם וליישבן שתיהן דלא ליקשו אהדדי, וגם דברי הירושלמי לא נמצא בתלמוד שלנו.
תשובה מה ששאלתם על שכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכותיו, כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסול ריש לקיש אמ' כשר, ואמ' ר' אלעזר מתניתא מסייע ליה לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו', וקשיא לכו אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי מדאמ' רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרגה, שאלה זו היום כשלשים וחמש שנה שזה הדין אירע בעירנו, ושמעתי מאנשים מפולפלים שהיו מקשין זו הקושיא אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי, ואיני יודע איך נגמר הדין כי ילד הייתי באותו פרק ולא הייתי משמש לפני זקנים, ועתה עיינתי בדבר להגיד לפניכם מיעוט שכלי, דעו כי בחמשה מקומות בתלמוד מביא זה הדבר דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, האחד, [סנהדרין ט' ע"ב] לרצונו רשע הוא כו' רבא אמ' קרוב אדם אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. השני, מפלוני בא על אשתי דאמרי' אדם קרוב אצל אשתו ומצטרפין הוא ואחר להרגו אבל לא להרגה, השלישי, ביבמות בפ' כיצד אשת אחיו [כ"ה ע"א], המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומ' הרגתיו לא תנשא הרגנוהו תנשא, ומצינן בגמ' לתנא קמא דאמ' הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא ואמאי רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ומסקנא דטעמא דרבנן כדרבא דאמ' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, והרביעי, בכתובות בפ' האשה שנתארמלה [י"ח ע"ב], העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים, ואמ' ריש לקיש לא שאנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מ"ט אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, החמישי, במעשה דבר בנתוס [סנהדרין כ"ה ע"א] דכי אמ' לדידי אוזפן ברביתא אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, הרי אלו חמשה מקומות שאנו אומרים אין אדם משים עצמו רשע, וצריכין אנו לפרשם וליישבם כדי שיבאו כלם לטעם אחד, ויש מי שמפ' גבי פלוני רבעו לרצונו אין אדם משי' עצמו רשע ואע"פ שאמ' לרצונו, לאנסו רצה לומ', וגבי פלוני בא על אשתי נמי אין אדם משים אשתו רשעה, ולאנסה רצה לומ', וגבי הרגתיו, נמי הרגנוהו רצה לומ', ובאלו השלשה מקומו' עדין עדותן קיימת, ומעשה דבר בנתוס נמי עדותו קיימת, אבל כשבא לפרש זה המפרש כמו כן אע"פ שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון, מחמת נפשות רצה לומ', הרי אין עדותן קיימת והשטר אינו כלום, וזה הפי' אינו שוה ונכון לכל החמשה דברים אלו, אבל נראה לנו שכך פירושו של דבר, כלומ' אין אדם משים עצמו רשע, וזה הדבר לא נקבל ממנו כי בעל דין הוא לזה הדבר ובעל דין אינו בר עדות, הילכך גבי עדות חתימתם נקבל מהם אבל במה שמעידין על עצמם שאנוסין היו מחמת ממון לא נקבל מהם, וגבי רבעו לרצונו לא נקבל ממנו, וגבי הרגתיו נמי אנו מקבלין עדותו שבעלה של זו מת הוא אבל לא נקבל ממנו ממה שאומ' אני הרגתיו, כי לעצמו בעל דין הוא ואינו נקרא עד, כדאמרי' במסכת מכות [ו' ע"א] אלא מעתה הורג ורובע יציל, א"ל עליך אמ' קרא יקום דבר, במקיימי דבר הכתו' מדבר, כלומ' בעל דין הוא, ואין בעל דין נקר' עד שנאמ' בו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמו שאנו אומרים בשאר קרובים, ומסייע נמי הא מילתא מהא דאמרי' בפ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] שותפין מעידין זה על זה, אמאי נוגעין בעדותן הן, דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ותו אמרי' נמי אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר, ופרכי' וליסלקו בתרי מינייהו כו', ואנו רגילין להקשות על דבר זה ולומ' והלא גבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות [שם קכ"ח ע"א] והכא תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, והייתי אני מתרץ הקושיא זו דלא דאמי בעל דין לעדות קרובים, כי זה בעל דין מעולם לא היה עד אלא עכשו כשסלק את עצמו נעשה עד מתחלה, ודמיא למאי דאמרי' [מכות שם] יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר, זה התירוץ היה בידי מהיום שלשים שנה, והיום כחצי שנה בא לידי פירוש מרבנא יוסף הלוי ז"ל שפירש כזה הענין, וזה טופס פירושו, שותפין מעידין זה על זה דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ואי קשיא לך הא דאמרי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול, ה"מ הוא דאתא ליה מחמת קריבות או גזלנות דהויא ליה ההוא פסלנות בגופיה דהאי סהדא, אבל היכא דלית ביה פסלות לא מחמת קריבות ולא מחמת גזלנות אלא מחמת דמטי ליה מסהדותיה הנאה הוא דלא מקבלין מיניה ההוא סהדות', כי מדחיא ההוא הנאה מיניה מקבלין סהדותיה, וטעמא דמילתא, משום דמאן דמטי ליה הנאה מסהדותיה לאו בר עדות הוא כלל להא מילתא, דהא ודאי לא מסהיד איניש לנפשיה, וליכא עליה שם עד כלל, דהא על פי שנים עדים יקום דבר אמ' רחמנא, אלמא איניש לגבי נפשיה ליכא עליה שם עד כלל כי היכי דתהוי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, אבל לגבי קריבות וגזלנות כיון דגופא אחרינא הוא דלא חזי לאסהודי עד פסול מקרי, הילכך אע"ג דאדחי ההוא קריבות או גזלנות תחלתו בפסלות הוי ולא הוי סהדותא, זה פי' רבנא יוסף הלוי זצ"ל, וקרוב הוא לפירוש שלנו, על כן לפי עניות דעתי להכי אמרי' פלגי' [דבוריה] גבי אין אדם משים עצמו רשע, דבעל דין הוא ומה שמעיד אין נקרא עדות והוה ליה כמאן דלא אסהיד כלל על נפשיה, אבל גבי קרובים לזה ורחוקים לזה איכא שם עדות עליהם ודמיא למאי דאמרי' במתני' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ודעתי מתישבת על זה הענין.
וטופס התשובה של רבי' האיי גאון ז"ל נראה לי שיש בה שבושים הרבה שהסופרים שבשוה, אבל עיקר הדין הוא על נכון כמו שפסק, כי בודאי לא אמרי' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא בזמן שכוונתן להעיד ודעת הרחוקים להצטרף שיודעין שהוא קרוב או פסול ורוצים להצטרף עמו ולהעיד, אבל ראובן לא היה יודע בקריבות כלל, והירושלמי שאמ' פסול, בדאמרי לאסהודי אתינן, ולא קשיא מידי כלל, ויש מן הגאונים שהכשיר בשטר קרוב בתחלה ובסוף ופוסל באמצע, דבתחלה איכא למימ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה [גיטין י' ע"ב], ולבסוף נמי דילמא בתר דחתמו כל הכשרים חתם זה הקרוב שלא מדעתם, אבל באמצע כשר ופסול וכשר ליכא למתלא ביה ופסול השטר, ואיכ' מאן דאמ' דאפי' באמצע איכא למימר רווחא שבק.
<h2>דף קסב:</h2>
אלו השאלות שאלו בני היצהר ר' אושעיה ב"ר משה זצ"ל ור' יוסף ב"ר אבא מרי ז"ל. שאלה מה שנמצא בירוש' [כתובות פי"א ה"ה] ראובן שכתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמ' פסול ואמ' ר' אלעזר מתני' מסייע ליה לר' יוחנן כו', ואיכא לעיוני דהא קי"ל בפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ד ע"ב] דבתרי גופי פלגינן דבורא כדרבא דאמ' פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפי' להרגו, והכא א"ר יוחנן פסול, והא תרי גופי נינהו, וה"ר יהודה ב"ר ברזילי ז"ל כתב בהלכות שלו, שנשאל רבי' האיי גאון ז"ל, ראובן דגבי שמעון כשר לעדות ויש לשמעון יורשים מהם קרובים ומהם רחוקים, וצוה שמעון צואה לאחרים בפני ראובן ולוי ויהודה ושלשתן נתכוונו לעדות ביחד, וטענו היורשים כלם כי עדות זו בטלה והשטר שנכתב בענינה פסול מפני שראובן למקצתן אינו ראוי לעדות, ועדות שבטלה מקצתה בטלה כלה והנטפל לקרוב או לפסול אף הוא פסול, ולוי ויהודה אמרו כיון שהעדות לגבי שמעון והיה ראובן לגביה בר עדות לכך נטפל לו, ולא עוד שהרי הוא מקובלת על מקצתן ולפיכך לא דקדקנו בדבר, ואף לא נראה לנו באותה עת שעדותו בטלה ולא נתכווננו להטפל אלא עם כשר, ילמדנו אדוננו גאון יחי לעד אם יש בדברי היורשין ממש אם לאו, להסיר הספק מלב קצת התלמידים, ואם אין עם ראובן אלא עד אחד דינא מאי, ילמדנו רבינו שורת הדין היאך, כך ראינו כי רחוקים הרבה דברי היורשים שרוצין לבטל העדות של ראובן ואין בדבריהם ממש כל עיקר, כי עדות ראובן על עדות שיש בו ראיה למי שהוא כשר להם לעדות, ויש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ועיקר העדות על מי שהוא כשר, ודאי אין עדותו של ראובן מתקיימת אלא למי שהוא כשר לו ואין נפסל השטר משום שיש בו ראיה למי שאינו כשר להם, ונאמן לומ' שלא נתכוון אלא למי שהוא כשר להם, ועיקר דבר זה אפי' בזמן שלא היה בשטר מי שהעד כשר לו, חלוקת ר' יוסי ור' דתנן [מכות ה' ע"ב] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו' א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר, ר' אומ' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם כו', והכי קאמ' ר' דאפי' בדיני נפשות לא מפסיל אלא בתר דקיימא מילתא בלא ספק דלאסהודי קא אתו ואמרי תרויהו דלאסהודי אתינן ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, נתברר שאין פוסלין את העדות עד שיודע שבאו להעיד ושהאחרים הכשרי' נטפלו להם ובאו עמהם להעיד, והחתומי' על השטר, כבר נאמרה משנה ברורה בתוספ[תא] בסוף בבא בתרא [פי"א ה"ו] דנזיקין, שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובי' או פסולים יתקיים עדות בשאר, דאלמ' לא מפסיל אלא מאן דאתברר עליה דנטפל לפסולי', ודקאמ' בשאלתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לאו כי האי מילתא היא, אלא עיקר דילה [ב"ק ע"ב ע"ב] גנב על פי שנים וטבח ומכר כו', אתמר עד זומם אביי אמ' למפרע כו', ואמרי' לימא כתנאי, ומסקנא נתברר דקא מפלגי בתוך כדי דבור ובהא שהעדים כשרים ולא הוזמו על כלה ועדותן למי שהם כשרים ולמי שהם פסולין לא דמיא לעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' לר' יוסי כו', עד כל מקום הלכתא כאביי, ולא דמיא להא שאלתא, ולענין מה ששאלתם שאם אין לראובן אלא עד אחד מאי, נתברר לנו מה שהוצרך לכם שכבר ידוע שראובן לגביה קרוב דיליה כמאן דליתיה דאמי ואין לקרוב ההוא אלא עד אחד בלבד ואין עדות מתקיימת בעד אחד בלבד, אבל הרחוקים מן ראובן יש להם שני עדים ראובן והאחר שעמו, ומן העקר הזה אמ' רבא [סנהדרין י' ע"א] פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להרגה דבתרי גופי פלגינן דבורא, אלו דברי רבינו האיי גאון ז"ל, וצריך לנו נגר והולם להולמם וליישבן שתיהן דלא ליקשו אהדדי, וגם דברי הירושלמי לא נמצא בתלמוד שלנו.
תשובה מה ששאלתם על שכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכותיו, כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסול ריש לקיש אמ' כשר, ואמ' ר' אלעזר מתניתא מסייע ליה לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו', וקשיא לכו אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי מדאמ' רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרגה, שאלה זו היום כשלשים וחמש שנה שזה הדין אירע בעירנו, ושמעתי מאנשים מפולפלים שהיו מקשין זו הקושיא אמאי לא פלגי' דבורא בתרי גופי, ואיני יודע איך נגמר הדין כי ילד הייתי באותו פרק ולא הייתי משמש לפני זקנים, ועתה עיינתי בדבר להגיד לפניכם מיעוט שכלי, דעו כי בחמשה מקומות בתלמוד מביא זה הדבר דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, האחד, [סנהדרין ט' ע"ב] לרצונו רשע הוא כו' רבא אמ' קרוב אדם אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. השני, מפלוני בא על אשתי דאמרי' אדם קרוב אצל אשתו ומצטרפין הוא ואחר להרגו אבל לא להרגה, השלישי, ביבמות בפ' כיצד אשת אחיו [כ"ה ע"א], המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומ' הרגתיו לא תנשא הרגנוהו תנשא, ומצינן בגמ' לתנא קמא דאמ' הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא ואמאי רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ומסקנא דטעמא דרבנן כדרבא דאמ' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, והרביעי, בכתובות בפ' האשה שנתארמלה [י"ח ע"ב], העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים, ואמ' ריש לקיש לא שאנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מ"ט אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, החמישי, במעשה דבר בנתוס [סנהדרין כ"ה ע"א] דכי אמ' לדידי אוזפן ברביתא אמרי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, הרי אלו חמשה מקומות שאנו אומרים אין אדם משים עצמו רשע, וצריכין אנו לפרשם וליישבם כדי שיבאו כלם לטעם אחד, ויש מי שמפ' גבי פלוני רבעו לרצונו אין אדם משי' עצמו רשע ואע"פ שאמ' לרצונו, לאנסו רצה לומ', וגבי פלוני בא על אשתי נמי אין אדם משים אשתו רשעה, ולאנסה רצה לומ', וגבי הרגתיו, נמי הרגנוהו רצה לומ', ובאלו השלשה מקומו' עדין עדותן קיימת, ומעשה דבר בנתוס נמי עדותו קיימת, אבל כשבא לפרש זה המפרש כמו כן אע"פ שאמרו אנוסין היינו מחמת ממון, מחמת נפשות רצה לומ', הרי אין עדותן קיימת והשטר אינו כלום, וזה הפי' אינו שוה ונכון לכל החמשה דברים אלו, אבל נראה לנו שכך פירושו של דבר, כלומ' אין אדם משים עצמו רשע, וזה הדבר לא נקבל ממנו כי בעל דין הוא לזה הדבר ובעל דין אינו בר עדות, הילכך גבי עדות חתימתם נקבל מהם אבל במה שמעידין על עצמם שאנוסין היו מחמת ממון לא נקבל מהם, וגבי רבעו לרצונו לא נקבל ממנו, וגבי הרגתיו נמי אנו מקבלין עדותו שבעלה של זו מת הוא אבל לא נקבל ממנו ממה שאומ' אני הרגתיו, כי לעצמו בעל דין הוא ואינו נקרא עד, כדאמרי' במסכת מכות [ו' ע"א] אלא מעתה הורג ורובע יציל, א"ל עליך אמ' קרא יקום דבר, במקיימי דבר הכתו' מדבר, כלומ' בעל דין הוא, ואין בעל דין נקר' עד שנאמ' בו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמו שאנו אומרים בשאר קרובים, ומסייע נמי הא מילתא מהא דאמרי' בפ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] שותפין מעידין זה על זה, אמאי נוגעין בעדותן הן, דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ותו אמרי' נמי אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר, ופרכי' וליסלקו בתרי מינייהו כו', ואנו רגילין להקשות על דבר זה ולומ' והלא גבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות [שם קכ"ח ע"א] והכא תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, והייתי אני מתרץ הקושיא זו דלא דאמי בעל דין לעדות קרובים, כי זה בעל דין מעולם לא היה עד אלא עכשו כשסלק את עצמו נעשה עד מתחלה, ודמיא למאי דאמרי' [מכות שם] יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר, זה התירוץ היה בידי מהיום שלשים שנה, והיום כחצי שנה בא לידי פירוש מרבנא יוסף הלוי ז"ל שפירש כזה הענין, וזה טופס פירושו, שותפין מעידין זה על זה דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו, ואי קשיא לך הא דאמרי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול, ה"מ הוא דאתא ליה מחמת קריבות או גזלנות דהויא ליה ההוא פסלנות בגופיה דהאי סהדא, אבל היכא דלית ביה פסלות לא מחמת קריבות ולא מחמת גזלנות אלא מחמת דמטי ליה מסהדותיה הנאה הוא דלא מקבלין מיניה ההוא סהדות', כי מדחיא ההוא הנאה מיניה מקבלין סהדותיה, וטעמא דמילתא, משום דמאן דמטי ליה הנאה מסהדותיה לאו בר עדות הוא כלל להא מילתא, דהא ודאי לא מסהיד איניש לנפשיה, וליכא עליה שם עד כלל, דהא על פי שנים עדים יקום דבר אמ' רחמנא, אלמא איניש לגבי נפשיה ליכא עליה שם עד כלל כי היכי דתהוי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות, אבל לגבי קריבות וגזלנות כיון דגופא אחרינא הוא דלא חזי לאסהודי עד פסול מקרי, הילכך אע"ג דאדחי ההוא קריבות או גזלנות תחלתו בפסלות הוי ולא הוי סהדותא, זה פי' רבנא יוסף הלוי זצ"ל, וקרוב הוא לפירוש שלנו, על כן לפי עניות דעתי להכי אמרי' פלגי' [דבוריה] גבי אין אדם משים עצמו רשע, דבעל דין הוא ומה שמעיד אין נקרא עדות והוה ליה כמאן דלא אסהיד כלל על נפשיה, אבל גבי קרובים לזה ורחוקים לזה איכא שם עדות עליהם ודמיא למאי דאמרי' במתני' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ודעתי מתישבת על זה הענין.
וטופס התשובה של רבי' האיי גאון ז"ל נראה לי שיש בה שבושים הרבה שהסופרים שבשוה, אבל עיקר הדין הוא על נכון כמו שפסק, כי בודאי לא אמרי' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא בזמן שכוונתן להעיד ודעת הרחוקים להצטרף שיודעין שהוא קרוב או פסול ורוצים להצטרף עמו ולהעיד, אבל ראובן לא היה יודע בקריבות כלל, והירושלמי שאמ' פסול, בדאמרי לאסהודי אתינן, ולא קשיא מידי כלל, ויש מן הגאונים שהכשיר בשטר קרוב בתחלה ובסוף ופוסל באמצע, דבתחלה איכא למימ' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה [גיטין י' ע"ב], ולבסוף נמי דילמא בתר דחתמו כל הכשרים חתם זה הקרוב שלא מדעתם, אבל באמצע כשר ופסול וכשר ליכא למתלא ביה ופסול השטר, ואיכ' מאן דאמ' דאפי' באמצע איכא למימר רווחא שבק.
